בימי מתיחות עם חיזבאללה, והתרעות של פיקוד העורף, נזכרתי במחזה "הגדר" של נמרוד דנישמן- סיפור אהבה בין ישראלי ולבנוני שנפגשים בגריינדר, ומכיוון שאינם יכולים להיפגש – מתקשרים באמצעות שיחות וידאו. המחזה שהוצג בצוותא ב2019, הקדים את זמנו – פורמט הדיאלוגים בזום איפשר למפיקה ישראלית אמריקאית להציג אותו בתקופת הקורונה, ובתקופה האחרונה סוכן מאיטליה ביקש להעלותו קריאה מבוימת. דווקא עכשיו, רומן בלתי אפשרי כזה הוא מה שהאיטלקים זקוקים לו.
המחזאות הישראלית מועלית בחו"ל בשנים האחרונות, אמנם לא באינטנסיביות של מכירת סדרות טלוויזיה ב-80 טריטוריות בבת אחת, אבל עדיין.
נעם סמל הקים את המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין בשנת 2002, כשהיה מנכ"ל הקאמרי, לאחר שביקר במכון איבסן בנורווגיה, וקיבל השראה.
המכון מייצג בחו"ל מחזאיות ומחזאים ישראלים, ביניהם חנוך לוין, אפרים קישון, עדנה מזי"א, ענת גוב, הדר גלרון, גור קורן, מאיה ערד יסעור, רוני סיני, אילן חצור, נאוה סמל, חנה אזולאי הספרי, שרון שטרק, עירית קפלן ויואב ברלב, יוספה אבן שושן ודליה שימקו, גלעד שמואלי וסתיו אידיסיס ועוד. המטרה היא לשווק את זכויות ההפקה למחזות בחו"ל, ולאפשר לתיאטרונים מארצות מגוונות להעלות הפקות מקומיות.
המחזות של חנוך לוין, שבעבר נחשבו לוקאליים ולא ניתנים לתרגום, זוכים להצלחה בפולין, צרפת ומזרח אירופה, וגם בגרמניה, איטליה, דרום אמריקה; אנתולוגיות שלו יצאו גם בבריטניה, סלובקיה, סין, אוקראינה ועוד. דרך מסע החיפוש לתרגום המחזות לאנגלית, התוודעתי לחשיבות שבעבודה עם מתרגמים יצירתיים ומדויקים, שיכולים להעביר ללשון ולתרבות אחרת ניואנסים והומור, שילוב של רפרנסים מהתנ"ך לצד שפת רחוב, והצורך לתמצת. תרגום קומדיה מצריך מחשבה נוספת, כי יש פאנצ'ים שעלולים ללכת לאיבוד. איך תתרגמו רפליקה מ"קיר זכוכית" של אורן יעקובי: "נשבע לך בהפועל פתח תקוה"? הסוד לשיווק מחזה מתחיל בתרגום.
בנוסף למחזאים שלקחו חלק בגליון הנוכחי של " הקיר החמישי", מצליחים היום בחו"ל מחזות של מחזאים כמו גור קורן, שהקומדיות שלו כבשו תיאטרונים בצ'כיה, גלעד שמואלי וסתיו אידיסיס ש"בואו נפתח את זה" שלהם מוצג בפראג, ותורגם כבר גם לספרדית, נועה לזר קינן, ש"ברטוד ואגנס" שלה עלה באסטוניה ובכורת "קצר" הועלתה החודש בגרמניה, "משחקים בחצר האחורית" של עדנה מזי"א מוצג ברומניה ובסרביה, קישון מככב בצ'כיה, הונגריה ו4 הפקות שונות של מחזות שלו עלו בטורקיה, "רינגו" מאת ירון אדלשטיין עובר בימים אלה עיבוד מקומי לגרמניה, "משפט אייכמן" מאת מוטי לרנר שטרם הופק בארץ, זוכה לבכורה בתיאטרון הלאומי של בוקרשט, ואופרה שנכתבת בימים אלה על בסיס המחזה ומולחנת בידי גיל שוחט, תעלה באופרה של בוקרשט, ובתיאטרון היהודי של בוקרשט הוצגו "דבר על מקום הימצאם" של נאוה סמל ו"מדריך למטייל בוורשה" של הלל מיטלפונקט.
דרך נוספת שבה אפשר להפיץ מחזות ישראלים בחו"ל, היא פרסום אנתולוגיות של מחזות – ב-2022 (לפני המלחמה) הופיעה אנתולוגיה של מחזאות ישראלית ברוסיה, ובגאורגיה יצאה לאור אנתולוגיה של מחזאות נשים. מתוכה הועלו כבר "סליחות" מאת חנה אזולאי הספרי ו"אוי אלוהים".
בימים אלה, כמו בכל תחומי התרבות, היצוא מישראל נתקל בקשיים. בתיאטרון גרמני שרצה להפיק את "מה קרה לעולם" של גור קורן הוחלט להמתין בינתיים, אבל בחו"ל מחפשים גם דווקא עכשיו, מחזאות פוליטית או כזו שמתייחסת למצב, ואני מקווה שהעבודות החדשות והמרתקות שיצאו מאז 7 באוקטובר ימצאו קהלים בחו"ל.
המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין נתמך ע"י משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב-יפו ובשיתוף החטיבה לדיפלומטיה תרבותית של משרד החוץ, המכון יזם ומארגן את ישרא-דרמה: חשיפה בינלאומית לתיאטרון. המכון גם הקים ומתפעל את אתר מחזאי ישראל בשיתוף עם עמותת "קבוצת עבודה", ויוזם תוכניות תמיכה ופיתוח של מחזות חדשים.
תגובות